זה היה יום שישי, ערב שבת קודש.  הייתי בתחילת חודש תשיעי להריון תאומים. בתוך ההמולה של ההכנות

לשבת, הצלחתי להתקשר לרבנית ורצברגר, נשיאת ארגון “משמרת השלו-ם”, המחזק לימוד הלכות  שמירת הלשון

ומעודד שלו-ם בית ושלו-ם בין חברים ושכנים.

שמעתי שאישה צדיקה זו שהשקיעה כל כך הרבה בכדי לרומם את כלל ישראל, זוכה שברכותיה  פועלות

מאוד.  סיפרתי לה שאני מצפה לתאומים וביקשתי ברכה.  להפתעתי, היא לא נתנה לי את הברכה הצפויה, אלא היא

שאלה: “האם את לומדת שתי הלכות של שמירת הלשון כל יום?” “אהה….” מלמלתי לעצמי במבוכה.  “עשיתי כך

בשלב מסוים, אבל עכשיו אני עסוקה בללמוד הלכות שבת והלכות צניעות. אני פשוט לא יכולה ללמוד הכל ביחד”.

הרבנית לא קיבלה את ההסבר שלי כתירוץ. “את חייבת ללמוד שתי הלכות של שמירת הלשון כל יום”, כך

אמרה בהחלטיות. “זה לא לוקח הרבה זמן; ניתן להתקשר לקו ולהאזין בטלפון. זה לוקח רק כמה דקות. המספר הוא

072-337-2212. תלמדי כל יום ואז תתפללי שזכות ה”חפץ חיים” תעמוד למענך. אם תעשי כך, תראי גרויסע ישועות 

(ישועות גדולות)”.   היא חזרה על הנוסח ש”זכות החפץ חיים תעמוד למענך” כמה פעמים בכדי להדגיש כמה זה חשוב

שאגיד את המילים האלו בדיוק.   “אמן” עניתי בנחישות, למרות שלא הייתי בטוחה איך אוכל במציאות להכניס זאת

לסדר יומי.  לא יכולתי לומר “לא” לרבנית.  אז התחלתי ללמוד באותו ליל שישי ולהתפלל שזכות ה”חפץ חיים”

תעמוד למעני. גם למדתי שתי הלכות במוצאי שבת.

ביום ראשון בבוקר, היה לי תור לרופא ועשו לי אולטרסאונד. לא דאגתי בגלל שכמו פעמים רבות בעבר,

בשלב זה, ראשו של התינוק תמיד היה במצב של ראש למטה, לקראת היום הגדול ובאולטרסאונד האחרון הראש כבר

היה מכוון למטה. ובנוסף, כבר עברתי על כל  הספרים שלנו והפכתי את אלה שהיו הפוכים.  (סגולה ידועה  שהתינוק

יפנה לכיוון הנכון.)  לכן הייתי רגועה.

“התינוק התחתון הוא עכוז,” אמרה הטכנאית כדרך אגב. “מה???!!!” צעקתי. “בדקי שוב! זה לא יכול

להיות!” קטעתי אותה. “בפעמיים האחרונות, הראש כבר היה למטה!!” היא בדקה שוב. עדיין היה עכוז. ניגשתי

לרופאה, הייתי משוכנעת שזו טעות, ודרשתי שטכנאי אחר יבדוק את מצב התינוק. הרופאה עצמה עשתה הפעם את

האולטרסאונד. “לא, הטכנאית צדקה, הרגליים למטה, ובמקרה המאוד ספציפי שלך, אין מה לעשות. אפילו שאת רק

בשבוע ה-36, לכי ל”שערי צדק” מחר בבוקר ותקבעי תור לניתוח קיסרי באופן מיידי. עם תאומים זהים, את לא יכולה

לחכות. אלא אם כן, התינוק מתהפך לבד לפני כן. אבל המציאות כרגע היא שאת צריכה ניתוח.”. נשמתי עמוק וחשבתי

לעצמי, “איך זה יכול להיות? האם זה באמת קורה לי?” זה לקח לי כמה רגעים לתפוס מה קורה. “לא נורא,” ניסיתי

לנחם את עצמי. “ניתוח קיסרי הוא לא סוף העולם, הרבה נשים חוו את זה. אם זו רצון ה’, אז שיהיה!” 

התקשרתי לבעלי כדי לספר ולעדכן אותו, אבל הוא אמר לי: “אל תוותרי עדיין.  אני אלך הביתה ואבדוק את

הספרים”. “אבל… ” השבתי, “כבר בדקתי את הספרים. כולם בכיוון הנכון.”

בינתיים, בעלי חזר הביתה והפך שני חומשים שהיו הפוכים (הפעוט שלי בטח  הגיע אליהם אחרי שכבר

סיימתי את בדיקת הספרים שלי). ואז הוא התקשר ל”משמרת השלו-ם” לתרום.

בינתיים התקשרתי לתומכת לידה מנוסה מאוד ושאלתי אם כדאי לעשות תרגילים כדי להפוך את התינוק. היא

הסבירה שזה לא מסוכן במצבי, ושיש אישה שמוכנה לבוא לבית עם מכשיר האולטרסאונד הנייד שלה. היא יכולה

לעזור לעשות תרגילים ואז לבדוק אם התינוק התהפך. זה יכול לקחת יותר מפגישה אחת, אבל לעיתים קרובות זה

מועיל. 

התחננתי: “ה’, אנא עזור שזכותו של ה’חפץ חיים’ תעמוד למעני ואזכה לראות ישועות גדולות.” כנראה, רבנית

ורצברגר ידעה יותר ממני. 

כשהגיעה הטכנאית עם האולטרסאונד, היא הסבירה שהיא רק רוצה לבדוק לפני שעושים את התרגילים כדי

לראות את המיקום המדויק של התינוק. היא הניחה עלי את המכונה ועם חיוך רחב על פניה אמרה “תראי, הראש כבר

למטה.  נראה שהתינוק התהפך עוד לפני שעשית תרגילים כלשהם.” 

זהו, אחרי שקיבלתי עצה מרופא ראשי ופסק מהרב שלי, שתיתי איזה משקה מעניין שתומכת הלידה הכינה לי,

עשיתי כמה תרגילים של מתיחות, ופניתי ישר לבית החולים. ילדתי כל כך מהר שהרופא המרדים אפילו לא הספיק

לתת אפידורל. “מזל-טוב! בנים תאומים זהים!”

בעיניי, ההשגחה הפרטית היתה ברורה.  שני תינוקות.  שני חומשים הפוכים.  שתי הלכות ביום. יוצא סיפור

יפה, נכון? אבל למעשה, הנס לא נגמר כאן…

*******************************************************************

כמה ימים אחרי שחזרתי לביתי מבית החולים, קיבלתי טלפון מאישה דוברת ספרדית שהתנדבה לנקות את

ביתי כמה פעמים לפני הלידה. “אני חולמת,” היא אמרה לי. “לפעמים החלומות שלי הם משונים ומפחידים אותי. הם

מספרים לי על דברים שבאמת קרו או שהולכים לקרות. אני לא אוהבת שיש לי חלומות אבל יש לי אותם ואין לי

שליטה על זה. היה לי חלום בקשר לתינוק שלך אבל לא רציתי לספר לך. עכשיו, כשהוא נולד והכל בסדר, אני רוצה

לספר לך את החלום כי יש בו משהו שאני לא מבינה.”

הייתי מאד סקרנית. “טוב, תמשכי,” אמרתי במתח, “מה היה החלום שלך?” “חלמתי שראיתי תינוקך משחק

על הרצפה. היה משהו מוזר בקשר לראש שלו. זה לא היה בדיוק מחובר לגוף. הוא החזיק אותו בידו. הרמתי אותו

ושאלתי אותו ‘מה אתה עושה?’ הוא נתן לי תשובה כל כך מוזרה, וזה החלק שאני לא מבינה. הוא אמר, ‘אני פה רק

בזכות ה”חפץ חיים.’ מיכל, למה התינוק שלך אמר את זה? מה הקשר שלך ל’חפץ חיים’?” כמעט נפלתי מהספה,

הרגשה שצמרמורת יורדת לאורך העמוד השדרה כשסיפרתי לה על הברכה ועל עצתה של הרבנית ורצברגר. 

עכשיו, שנה וחצי אחרי שהתרחש סיפורי. הקשבתי לשיעורים של “משמרת השלו-ם” פעמים רבות וקראתי

גם ספרים אחרים. לימוד שתי הלכות של שמירת הלשון בכל לילה הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. כשאני נכנסת

למיטה בלילה, אם אני תופסת ששכחתי ללמוד, אני מדמיינת את התינוקות המיוחדים שלי ואז אני קופצת מהמיטה, ואני

לא מוותרת! אני רצה לטלפון או לספר, ולומדת את ההלכות עם כל כך הרבה הכרת הטוב והבנה של חשיבות לימוד

וביצוע למעשה של דיני שמירת הלשון וכמה גדולה ועצומה זכותו של ה”חפץ חיים.” 

אני מקווה ומתפללת שהסיפור הזה יעודד אתכם לקחת על עצמכם לימוד הלכות שמירת הלשון. לרכישת ספרי

משמרת השלו-ם למבוגרים ולילדים במחירים זולים במיוחד, או לתגובות כלשהן, אל תהססו לשלוח לי דוא”ל

לכתובת: levermichal@gmail.com או להתקשר ל: 02-571-3341.

זכותו של החפץ חיים תעמוד גם לכם.

בהצלחה בלימוד שלכם!